מעבר בין חצרות הבניין

2 תגובות / 0 חדשים
פרסום אחרון
tarbut

בבניין  הממוקם  בין  שני  רחובות, היה  נהוג  משך  עשרות  שנים  לעבור   שם, על מנת לקצר  את  הדרך. לאחרונה,  התברר   לאחד  השכנים   שהמעבר ממוקם   בשטח  פרטי  השייך  לתושבי  הבניין,  ולכן  הוא  שם מחסום  המונע  מתושבי   האיזור   לעבור דרך  שם. ההשאלה  האם  ביכולתו למנוע  מהם  מעבר, לאחר  הנהגה   ארוכת  שנים,  והאם   לא  היה  בהנהגה  זו  של   דיירי  הבניין בעבר משום  הסכמה  בדיעבד  של  הקניית  זכות   המעבר  לתושבי   המקום.

tarbut
מעבר בין חצרות הבניין

תושבי  הבניין   יכולים למנוע  את  המעבר  מאנשי  האיזור  למרות  הנהגת  החסד  שהם  נהגו  עד  כה. ומספר  נימוקים  להלכה  זו.

א  .   אין   המעבר  בגדר מיצר  שהחזיקו  בו   רבים  (בבא  בתרא   ק   ע"א)  כיוון  שהם  מעולם לא  התכוונו   להקנות   את  הדרך לרבים, אלא   אך  ורק  לתת  להם לעבור  שם,   וגם  תושבי  המקום לא  בקשו מהם  מעולם  רשות  לעבור  שם[1].

 

ב.  תושבי    הבניין לא  הקו  את  המעבר   לרבים, אלא  שלא מיחו   באנשי  האיזור  שעוברים  שם ולכן  אין  המעבר  בבחינת  הקנאת  המקום  לרבים[2].

 

ג.  קיימת   אומדנא  ברורה  שדיירי הבניין לא התכוונו את המקום לרבים, אלא   שלא  מיחו באלו   שעברו[3].

 

ד.    כייוון   שכיום  מסתמכים  על  הטאבו, הרי  שיש  לתלות  את  שתיקת תושבי  הבניין  בידיעה  הברורה   שהיתה  להם. שאין  לאנשי  האיזור   טענת  חזקה  על  המקום   וכו'.  כיוון  שהם  ידעו   שגם  אם  יטענו  כך,   הרי  הרישום  בספרי  המקרקעין  יוכיח  ההיפך מטענתם, והם לא  יוכלו  לטעון לחזקה[4].      

ה.  כיום  אין טוענים  על  החזקה מכח מיצר  שהחזיקו  בו   רבים,  כיוון    שטענה   כזו  אינה  נכונה   כיום על  פי  דינא  דמלכותא[5]

ו.  בחצר   פרטית   הרי  שהם יכולים למנוע  מאנשים  לעבור  שם,  והרשות  בידם להשתמש  בכל  אמצעי  הכפייה  התורניים  למנוע  מעבר  אנשים  שאינם  מבני  החצר   בחצרם  הפרטית.

  1. ז. אםבתוכניתהמקורית שלביתם, קיימתדרך מעברלאנשיהאיזורהרישאסוריהיהלהם לסגורמעברזה.

 

    שו"ע  חו"מ  שעז   סמ"ע   ס"ק   ב. [1]

     שו"ת פני יהושע  ח"א  חו"מ ד  מובא  בפת"ש  חו"מ  שעז   ס"ק   א. [2]

    שו"ת בית  אפרים   חו"מ סימן  כב   מובא   בפת"ש   חו"מ שעז    ב. [3]

    שו"ת מהר"י  כהן  חו"מ  כט. [4]

     הרב  ווזנר   (מוריה   תשנ"ח  גליון  י-יב,  עמ'  פ-פא).[5]