שיימינג

2 תגובות / 0 חדשים
פרסום אחרון
tarbut

בבניין  רב  קומות  הונהג   שאם  רואים  לכלוך  שנזרק   על  ידי  אחד  הדיירים,  מצלמים  זאת  ומעבירים  זאת  בקבוצת הווטספ  של  דיירי הבניין.  חזקה  על  דייר   שעבר   חויה  כזאת   שידאג   לנקות  את   הלכלוך   שנעשה  על  ידו,   אלא  שאחר  נקיון   הרכוש  נשאר לאותו  דייר 'לכלוך' גדול  על הנשמה,   שהבושה שהיתה  מנת חלקו   לא  "תנוקה"  ממנו  במהרה.

השאלה   האם   מותר  לעשות  כך, האם   התוצאה  הרצוייה  שווה  את  המחיר שמשלמים  דיירי  הבניין עבור  כך? 

tarbut
שיימינג

הכבוד   שיש  לתת לכל   אדם  באשר  הוא,   וחלילה  לא  לבייש   אדם  או לגרום לו צער מיותר,  הוא מאבני  הבניין  המרכזיים  בבניינה  של  תורה.  חז"ל  דימו   העלבת  אדם   הרבים לשפיכות דמים, יש  מרבותינו  שהסיקו מכך שעבירה  זו  היא  בכלל  שלוש  המצוות שעליהם נאמר  'יהרג ואל  יעבור'.  היינו,  אדם   צריך   למסור  נפשו   ובלבד  שלא  יבייש  את  הזולת.
מסביר  החינוך  "לפי שהבושה   צער  גדול  לבריות  אין  גדול ממנו, על  כן מנענו   הקב"ה מלצער בריותיו   על  כך". וכך  פסק  הרמב"ם  בהלכות  דיעות (פרק  ו  הלכה  ח)    "צריך   האדם  להיזהר  שלא  לבייש  חבירו  ברבים בין  קטן  בין  גדול, ולא  יקרא  לו  בשם  שהוא  בוש  ממנו. ולא  יספר לפניו  דבר  שהוא  בוש  ממנו".
התורה   הקפידה  על  כבודם  לא  רק  של   הגדולים  והחשובים, אלא  גם  על  כבודם  של   הקטנים העניים וגם  של   עוברי  עבירה,   ומשום כך  הותקנו  תקנות  הן  לגבי  אופן  אמירת  התפילה  או   אמירת  הוידוי  בעת  הבאת  הביכורים, או  בעת  הבאת  קרבן  חטאת למקדש. שכל מטרתן  של  תקנות   אלו   היא למנוע  שיתגלה  קלונו  של  החוטא  ברבים.
משום  הוראות  אלו,   הרי  שהשימוש   ברצועת  ה"שיימינג"  חייב  להתנהל  במשורה  ותחת  עין צופיה וביקורתית  ביותר, ולכן  רק בכל  מקרה  שבו  אפשר להגיע  לאותה  תוצאה, במקרה  דנן  ניקיון   החדר  מדרגות,   על  ידי פנייה   ישירה  לזורק  הלכלוך   הרי  שאסור  לפרסם  זאת  ויש   לפנות  אליו תחילה.
אסור  יהיה  לפרסם, אם  הנזק  שעלול  להיגרם  לאותו  אדם  עלול  להיות  בלתי  הפיך, וגם צריך להיות   הפרסום  על מנת  להביא  תועלת על  ידו, ולא  יהיה   זה  בבחינת  ביוש  לשם  ביוש(ראה חפץ חיים   הלכות לשון  הרע  כלל  י  ב וכן  בהלכות  רכילות כלל  ט  סימן  יא).
רק  אם   מוצו  כל  האפשריות   האלה,  אז  יהיה   מותר  לעבור  של  שלב    של פרסום   ה"לכלוך"  שנזרק בחדר  המדרגות,  ואיתורו  של  הזורק   לצורך נקיון הבניין.

התורה   כשם   שהקפידה  על  כבודו  של האדם,  כך  לא  נתנה  לעבריינים  להסתתר  תחת טליתם  של  הצדיקים, שלא  ירצו לביישם  ויקפידו  על  כבודם.

לכן  במקרה  של   אבא  שאינו מפרנס  את ילדיו    או  אם  מדובר  באדם  שפוגע  באחרים, עושק  אותם מוכר  מוצרים פגומים   ביודעין,  ואין  דרך  להזהירו   ברבים  הרי  שנפסק  להלכה   שצריך יהיה   לפרסמו   ברבים,  על מנת  להגיע  לתוצאות  הרצויות מבחינה  הלכתית.  
הדרכה  עקרונית  בנושא  זה  מצינו  אצל רבינו יונה  בשערי  תשובה (שער ג   ריח) 

"האיש  אשר  תדע  ובחנת  את  דרכו  כי  אין פחד  אלקים לנגד עיניו  ותמיד יתיצב על דרך לא טוב, מצווה  לספר  בגנותו לגלות  על חטאותיו  ולהבאיש   בעלי  עבירות  בעיני  בני  אדם, ולמען  תרגל  נפש  השומעים  את  המעשים  הרעים".
לסיכום
ביוש  ברבים, גם  עם  יש  עמו   מטרה  של  תועלת  יכול  להיעשות  רק  במקרים  "יחידנים" לאחר  שמוצו  כל  האפשרויות  המקובלות  לצורך טיפול  בנושא.

כשמדובר  ב"מלכלך  סדרתי"   ובאופן חמור     הרי   שהפרסום דרך  קבוצת הווטספ  של  דיירי  הבניין,  היא   גם  דרך   שאפשר לטפל   בכך.